כשהייתי בן 7 רשמוני הורי לקורס לילדים בו למדנו התבוננות פנימית, מצבי תודעה מדיטטיביים, דמיון מודרך, תרגילי נשימה ועוד. אף על פי שלא ציינו את השם יוגה ולא עסקו בתרגילים פיזיים, זה היה קורס היוגה הראשון ומה שלמדתי בו ליווה ומלווה אותי.

​

14 שנה מאוחר יותר, בגיל 21, פגשתי חברה שעושה יוגה בקביעות שסיפרה לי כמה טוב זה עושה לה לגוף ולנפש. שאלתי אותה, מה עושים ביוגה? היא הדגימה לי 2 תרגילי יוגה קלים: "תנוחת העובר" ו "תנוחת הדג", וניסיתי גם. ככה עשיתי יוגה בפעם הראשונה. כל ה"שיעור" לקח לא יותר מחמש דקות אבל אחרי זה ובמשך כל אותו יום הרגשתי ריכוז ורוגע חזקים, הרגשה שמשהו פנימי נפתח, שהמחשבות מאורגנות בסדר מופתי, וקלילות מדהימה של הגוף. למחרת בבוקר הלכתי לשיעור יוגה.

 

התחלתי לתרגל יוגה כסוג של פעילות גופנית שממש אהבתי. לא ידעתי שיש קשר בין זה לבין מדיטציה, פילוסופיה ועוד אספקטים. אבל כן ידעתי שאני משיל משקל עודף ומרגיש כמו אתלט (עד היוגה הייתי הכי לא ספורטיבי). ושיכולות הלמידה שלי ואיתם גם הציונים שלי בלימודים קפצו לשמיים.

 

אחרי שנתיים של תירגול קבוע המורה שלי העלה רעיון שאצטרף לקורס מורי יוגה שמתקיים בקרוב בהודו. למרות שבהתחלה זה נשמע לי מצחיק בסוף מצאתי את עצמי על מטוס, לקורס מורי היוגה הראשון שלי. בניגוד למצופה, המורים בהודו לימדו מתיחות ותנוחות רק חלק מהזמן, ובשאר הזמן למדנו דברים זהים למה שלמדתי באותו קורס לילדים מגיל 7: מדיטציה, נשימה, הרפיה.

כך נסגר המעגל וההבנה ששני הדברים שאני אוהב לעשות ,יוגה ומדיטציה, הם דבר אחד בעצם, וידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות בחיי.

​

אין דבר יותר מספק עבורי מלראות את חברי.ות הקהילה הירושלמית המקסימה המגוונת והמיוחדת נכנסים לסטודיו המקסים והנעים, נעים, נושמים, נחים, ויוצאים כמו חדשים. בואו גם.